האחד בספטמבר… היום הראשון לשנת הלימודים החדשה.
להרבה אימהות זו נקודת ציון של סוף הדבר הזה שנקרא משום מה "חופשת לידה". התינוק מתחיל הסתגלות למסגרת החדשה. על זה מדברים בלי סוף. אבל מה איתך?
את מתחילה את ההסתגלות לחיים שבהם כמה שעות ביום מישהו אחר מטפל בו, מחבק אותו, נותן לו לאכול, מנשק כשהוא מקבל מכה.
לחלק מהאימהות זו היתה יכולה להיות ממש הקלה, אם רק לא היינו חושבות עליו כל הזמן. אם רק לא היינו מתמלאות רגשות אשמה כשמתגנבים רגעים שבהם הצלחנו ליהנות מכמה דקות של להיות לבד בשקט…
את גם מתחילה את ההסתגלות לחיים שמשלבים אימהוּת ועבודה מחוץ לבית. חיים שבהם את מנסה להיות 100% בכל חלק בהם אבל מבינה שאם את מצליחה להיות אפילו 80% באחד מהחלקים זה בא על חשבון החלק השני.
ברוכה הבאה לאימהוּת.
זו עבודה וקריירה בפני עצמה. גם בילד הראשון וגם בשני, בשלישי, ברביעי… כל פעם מחדש אנחנו מסתגלות.
כי בכלל להיות אמא זה להיות בהסתגלות. הסתגלות לתפקוד עם מעט מאוד שעות שינה, הסתגלות להיות עם יד על הדופק אם הם אכלו מספיק, אם חם להם, אולי קר להם? הסתגלות להערות של אנשים ברחוב. הסתגלות לזה שאת לא לבד יותר בעולם…
כמו כל דבר חדש, גם את ההסתגלות הזו צריך ללמוד. לפעמים תאהבי את זה ולפעמים זה יתסכל. לפעמים תהיי בטוחה ולפעמים מבולבלת.
אל תבחני את עצמך ביחס לאימהות אחרות. לכל אחת יש את הקצב שלה ולא כולן מדברות על זה… אז את לא באמת יודעת איך הן מתמודדות.
תני לעצמך זמן, פשוט להיות בתוך זה, ללמוד את זה, לבדוק מה מתאים לך יותר, מה עוזר ומה פחות. והכי חשוב – תדברי, תשתפי. אל תישארי לבד. את תגלי שלאט לאט הדברים מסתדרים. מקבלים פרופורציות. כי הזמן עושה את שלו. גם אם נדמה שככה זה ישאר תמיד.
תזכרי שהכי טוב שאת יכולה לעשות זה לעשות את הכי טוב שאת יכולה, ופשוט תני זמן לזמן.
וכשאני מבינה שכדאי לתת זמן לזמן, בדרך כלל עוזר לי לזמזם את השיר של אברהם טל 'הזמן עושה את שלו'. כדאי לך גם לנסות
"הזמן עושה את שלו
והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים
לברוא את כל מי שיש כאן
מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו
שכל דבר בא במקומו…"
אז איך עובר עליך האחד בספטמבר, איך את מסתגלת לפרידה מהתינוק ולעבודה מחוץ לבית ומה עוזר לך?