פסח כמעט כאן ובזמן שאנחנו מנקים ועושים סדר בבית, המתבגרים שלנו עוברים סדר פנימי משלהם.
בתקופה הזו, עשר המכות המוכרות מההגדה מקבלות פתאום פרשנות חדשה בתוך העולם של המתבגרים שלנו, ומספרות לנו מה באמת קורה להם בגיל ההתבגרות, מעבר למילים ולהתנהגות המעצבנת.
אז איך נראות עשר המכות האלה אצל המתבגרים שלנו?
דם. כל הבית מתנהל כמו דם רותח: כעס, צעקות, עימותים.
במבט היקשרותי: הם לא נגדנו, הם בתהליך של בניית עמוד שדרה משלהם. במקום להיגרר איתם למאבק, הם צריכים שנישאר רגועים ויציבים בלי להיבהל מהסערה שלהם.
🐸 צפרדע. כל דבר הופך לפיצוץ גדול. רגישות יתר שקופצת מ-0 ל-100 בשנייה.
במבט היקשרותי: המערכת שלהם כל כך רגישה עכשיו, שכל דבר קטן נחווה אצלם כמתקפה או כחדירה למרחב. הם צריכים שנוכל להכיל את הדרמה בלי להפוך אותה למלחמה, ולתת לסערה לעבור בלי להוסיף לה שמן משלנו.
🪳 כינים. הדברים שהם עושים ביומיום שגורמים לנו לרצות להתגרד מעצבים. הקפוצ'ון שלא יורד מהראש, הלכלוך שהם משאירים אחריהם במטבח ובמקלחת.
במבט היקשרותי: זו הזמנה לשחרר את הטפל, לזכור שהם צריכים שנראה אותם מעבר להתנהגות המעצבנת ושהיא לא תצבע את התקשורת שלנו איתם.
🐅 ערוב. הערבוב המבלבל בין הילד שהם היו לבוגר שהם הופכים להיות. יום אחד הם מבקשים חיבוק ויום אחר הם הודפים.
במבט היקשרותי: הם צריכים שלא נתבלבל יחד איתם. שנבין שתהליך ההתבגרות כולל תנועה בין שני העולמות, ושהתפקיד שלנו הוא להישאר עוגן יציב גם כשהם לא עקביים.
🐄 דבר. המחלה שמחלישה את הקשר: שתיקות ארוכות והסתגרות בחדר.
במבט היקשרותי: הם צריכים שנלמד ליצור איתם קשר בדרכים חדשות, בלי לחץ. להשאיר את הדלת ואת הלב שלנו תמיד פתוחים עבורם.
💨 שחין. הרגישות המטורפת לכל מבט או מילה שלנו. הכל "שורף" להם.
במבט היקשרותי: בשלב הזה הם מעלים מגננה מול כל מה שהם חווים כביקורת. הם צריכים בעיקר שנשדר להם שהערך שלהם בעינינו והקשר איתנו לא תלויים בהתנהגות שלהם באותו רגע.
🌧 ברד. התפרצויות זעם שנוחתות עלינו משום מקום.
במבט היקשרותי: כשהם בתוך הברד הזה, הם איבדו שליטה על הרגשות שלהם. הם צריכים שנוכל להישאר יציבים עבורם, לא להיסחף לסערה שלהם ולא לקחת את זה אישית.
🦗 ארבה. כשהחברים אוכלים להם את כל הזמן והקשב שלהם והם מתנהגים כאילו הם לא צריכים אותנו.
במבט היקשרותי: גם כשהם מחוברים לחברים ונראים עצמאיים, הם עדיין צריכים אותנו. התפקיד שלנו הוא להמשיך להזמין אותם לקשר איתנו, כדי להישאר הכתובת שלהם כשהם באמת יצטרכו עזרה ועצה.
🌑 חושך. כשאין לכם מושג איך לגשת אליהם, מה להגיד ואיך לא לאבד אותם.
במבט היקשרותי: גם כשלא רואים את הדרך, הקשר עדיין שם. לפעמים צריך להישאר קרובים מספיק עד שיתבהר ונוכל למצוא אותו מחדש.
💔 מכת בכורות. הפחד שלנו לאבד את הילד שהכרנו לטובת המתבגר החדש.
במבט היקשרותי: זה השלב שבו הקשר עובר מהורות שמנהלת להורות שמייעצת ומדריכה. הם צריכים שניתן להם את החופש לבחור וגם את המרחב לטעות, ושנדע לא להתרחק מהם גם כשהם בוחרים אחרת מאיתנו.
ובניגוד להגדה, כשמסתכלים על גיל ההתבגרות בעיניים היקשרותיות, אנחנו לא צריכים ניסים כדי לעבור את האתגרים האלה. כל מה שאנחנו צריכים זה להמשיך להזמין אותם לקשר גם אם הוא נראה אחרת ולהחזיק בחמלה גם כלפינו וגם כלפיהם.
מה הכי הדהד לכם? איזו "מכה" צצה אצלכם בבית בימים האלה? ואיך אתם מתמודדים איתה? שתפו אותי, אני אשמח לקרוא 🧡
ואם יש לכם גם ילדים צעירים יותר ואתם רוצים לקרוא איך נראות עשר המכות בשנים המוקדמות של ההורות, אתם מוזמנים להיכנס לפוסט שכתבתי על עשר המכות בגירסת ההורים לילדים.