ובנימה אישית,
הייתי הראשונה בחבר'ה שילדה. חיפשתי את קבוצת השוות שלי, האימהות שאוכל לדבר איתן על מה שאני מרגישה וחווה כאן ועכשיו. גרנו אז בחיפה והצטרפתי לקבוצה לאימהות אחרי לידה. כאן הרגשתי שאני יכולה לנשום. הרגשתי שמספיקה מילה אחת ויבינו אותי. ואין לי ספק שזה עזר לי לשמור על השפיות.
בלידה השניה לא היה לי זמן להרגיש לבד. החלטנו שאנחנו קונים דירה. והייתי עסוקה בלראות דירות, בפגישות בבנקים למשכנתאות ובמעבר דירה.
אחרי הלידה השלישית הרגשתי שאני זקוקה לסיבה לצאת מהבית בשבילי, לפגוש אימהות כמוני, להתאוורר. פתחתי את קבוצת הפייסבוק להיות הורים ביקנעם במטרה להיחשף לפעילויות לאימהות שיש ביקנעם. אז לא היו…
אחרי כשנתיים, פתחתי מרחב לאימהות שבו פעם אחת בשבוע הן יאכלו ארוחת בוקר וישימו את עצמן במרכז. השתמשתי בכישורים שלי כעובדת סוציאלית ובידע שלי כמדריכת הנקה, מדריכת הכנה ללידה ודולה והתחלתי להנחות את מפגשי 'שיח אימהות'. המפגשים האלה פועלים כבר מספר שנים ואני שמחה שזכיתי לאפשר מרחב כזה לאימהות, מרחב מזמין ומזין את הגוף ואת הנשמה. מרחב שבו פעם אחת בשבוע האימהות מרגישות שהן לא לבד.
