מה מאיר אריאל יודע על לידה?

גם הרפואה המודרנית מלמדת שכדי שרופא יעזור הוא צריך לבצע פעולה כלשהי. לתת תרופה, זריקה, לנתח וכד'. כלומר – להתערב. זה יכול להתאים כשאנחנו חולים, כשיש בעיה רפואית כלשהי. זה פחות מתאים בלידה. ברוב המקרים, כשהכל בסדר עם היולדת והעובר, כל מה שצריך לעשות זה פשוט לחכות ולאפשר לזה לקרות.

לידה לוקחת זמן.

בדרך כלל יותר זמן ממה שמכתיבה עקומת פרידמן, שעליה מתבססים בחדרי הלידה בישראל למדוד קצב התקדמות של לידה.

עקומת פרידמן היא תוצאה של מחקר על 100 נשים בלבד (!) משנות ה-50 של המאה הקודמת. לפיה, קצב התקדמות של לידה החל מהשלב האקטיבי של הלידה, מצופה להיות 1.2 ס"מ כל שעה. ואם זה לא קורה אז מתחילים להציע התערבויות.

גם כשפורסם מחקר חדש ועדכני בשנת 2010, שבדק כ-63,000 נשים, ומצא שקצב התקדמות הלידה יכול להיות איטי יותר וזה בסדר ונורמלי, בישראל עדיין לא אימצו אותו. בהרבה מדינות בעולם כן.

ולמה זה חשוב?

• כי המילה 'זירוז' היא לא מדוייקת ומטעה. העובדה שמישהי קיבלה זירוז לא מבטיחה שהלידה תקרה באמת בשעות הקרובות.
• כי כל התערבות מגדילה את הסיכוי לצורך בהתערבויות נוספות, מה שנקרא 'מפל התערבויות'.
• כי התערבויות בלידה מחייבות את היולדת להיות במיטה ומצמצמות את האפשרויות שלה להתמודד בצורה טובה עם קשיים נוספים שאולי תפגוש במהלך הלידה.
• כי התערבויות בלידה משפיעות על מערך ההורמונים שמופרשים בגוף של היולדת ושל העובר, שעוזרים ללידה להתקדם, ומכינים אותם להתמודדות והסתגלות טובה יותר עם הרגעים של אחרי הלידה והחיים שאחריה.
• כי התערבויות בלידה משפיעות על התחלת הנקה ועלולות להפריע להתחלת הנקה טובה.
• כי העובר שלך לא קורא שעון ולא מכיר את הציפייה ממנו שמכתיבה עקומת פרידמן.