אני לא יכולה לספור כמה פעמים שמעתי את האזהרה הזו שהתינוק שלי חס וחלילה לא יתרגל לידיים.
שלושת הילדים שלי גדלו עם ידיים. היום הם בני 16, 10 ו-5. אף אחד מהם לא תלוי בידיים כדי להירדם או להירגע. לכל אחד מהם דרכים משלו להירגע. אחד נרגע עם המוזיקה שלו, אחר על המיטה בוהה בתקרה והקטנה נכנסת לחדר ואחרי שניה יוצאת ומצהירה 'נרגעתי'. הם לא תלויים בי כדי להירגע ועדיין הם יודעים שכל פעם שיצטרכו או ירצו חיבוק – הם יקבלו אותו.
אז מה את יכולה לענות למי שמזהיר אותך שהתינוק שלך יתרגל לידיים?
אני שואלת את אלה שמזהירים איך הם היו מרגישים כשהם היו זקוקים לחיבוק מנחם ובן הזוג שלהם היה אומר להם שכדאי שימצאו דרכים אחרות לנחמה. כי הרי זה לטובתם, אם יתרגלו לקבל ממנו נחמה מה הם יעשו כשהוא יהיה בעבודה או במילואים או בנסיעת עבודה לחו'ל….
ובשנים האחרונות אני גם אומרת להם ש:
🧡 התינוק שלי לא מתרגל לידיים.
🧡 הוא מתרגל לזה שהוא לא לבד בעולם החדש שהוא הגיע אליו. עולם שהוא כל כך שונה מהעולם שהכיר במשך 40 שבועות.
🧡 הוא מתרגל לזה שאנחנו, ההורים שלו, נמצאים איתו גם כשקשה לו. אחרת איך הוא יגדל לסמוך עלינו שנהיה שם בשבילו כשהוא יצטרך אותנו?
🧡 הוא מתרגל לזה שהוא יכול לסמוך עלינו, ההורים שלו, שנעשה את מה שהבטחנו לעצמנו ולו כשהוא נולד – שנעשה הכל כדי להגן עליו ולגרום לו להיות בטוח. ואיך נקיים את ההבטחה הזו אם לא נעניק לו את המגע בדיוק כשהוא אומר לנו (או בוכה לנו) שהוא זקוק לו?
🧡 הוא מתרגל לזה שאנחנו, ההורים שלו, מחבקים אותו ומעניקים לו אהבה. שאנחנו אוהבים אותו גם כשהוא רגוע וחייכן וגם כשאנחנו לא מבינים למה הוא בוכה. שאנחנו אוהבים אותו בכל שעה. גם ביום וגם בלילה.
🧡 ודבר אחרון אבל לא אחרון בחשיבות – הוא מתרגל לאהבה כשפה וכדרך תקשורת. תעניקו לו אהבה והוא ילמד איך לתת אהבה בחזרה לכם, לאחים שלו ולחברה.
מעניין אותי לשמוע איך את מתמודדת עם הקולות האלה שמזהירים אותך שהתינוק שלך יתרגל לידיים? מה את עונה להם? לעצמך?