קינאת אחים. מכירים?
הילד הגדול כל כך חיכה לאח הקטן וכשזה הגיע, הוא פתאום רוצה להחזיר אותו בחזרה לשולח…
הוא מתנהג באלימות כלפיו או כלפי ילדים אחרים בגן, הוא מתחיל להתיילד (לדבר בקול ילדותי, לדרוש שיקחו אותו על הידיים, שיעזרו לו בדברים שהוא כבר יודע לעשות לבד וכד').
אז מה בעצם הוא רוצה להגיד לנו בזה?
» שהוא לא אוהב לחלוק את אבא ואמא עם מישהו אחר, חמוד ככל שיהיה..
» שהוא רוצה שנזכור שהוא עדיין ילד שזקוק לנו ותלוי בנו, גם אם לעומת התינוק החדש הוא פתאום נראה גדול ובוגר ואז הציפיות שלנו ממנו לא מותאמות…
» שהעולם שלו התערער, למרות ההכנה הטובה שעשינו לו והסיפורים שהקראנו לו על כניסה של אח חדש למשפחה.
» שהוא לא מכיר מספיק מילים כדי לתת שם לרגשות שלו ולכן הוא מתנהג את איך שהוא מרגיש…
בעצם בזמן שאנחנו חווים התרגשות גדולה (לידה של תינוק חדש), הילד הבכור חווה אובדן גדול (הוא כבר לא מרכז העניינים של אבא ואמא).
וחשוב שנזכור את זה.
אנחנו מאוד רוצים אבל אנחנו לא באמת יכולים למנוע ממנו להיות מתוסכל מהמצב החדש שנכפה עליו.
גם בזמנים שאנחנו מקפידים להקדיש לו "זמן איכות" ונראה לנו שאנחנו נענים לכל צרכיו.
כי יקח לו זמן לעבד את האובדן הזה ולהסתגל למציאות החדשה.
ובזמן הזה עד שיסתגל, מה אפשר לעשות?
♥ להבין שהתפקיד שלנו כהורים זה לא בהכרח למנוע תסכולים מהילד שלנו (ולשחרר את יסורי המצפון שלנו שאנחנו לא עושים עבודה מספיק טובה), אלא כן ללמד אותו להתמודד איתם בצורה טובה.
♥ לעזור לו לתרגם את מה שהוא מרגיש במילים: יכול להיות שאתה כועס על אמא שהיא עסוקה עכשיו עם התינוק? אני מבינה שאתה מאוכזב שלא הצלחנו לצאת לגן משחקים היום כי התינוק היה לא רגוע.
♥ לתת לגיטימציה למה שהוא מרגיש. לא לתחושות קיפוח אלא לתסכול, אכזבה שאמא לא יכלה לשחק איתו קודם כי היתה צריכה להרדים את התינוק וכד'.
♥ להגיד לו את המובן מאליו: שהתינוק החדש לא גורם לנו לאהוב אותו פחות. אני הסברתי לילדים שלי שהאהבה לילד נוסף לא באה על חשבון מקום בלב שלנו שהיה לילד הראשון. אלא עם כל ילד שנולד הלב שלנו מתרחב ויכול להכיל אהבות גדולות לכולם.
♥ לשים גבולות ברורים בצורה חיובית ולא שלילית. להגיד לו מה הוא כן יכול לעשות במקום שישמע כל הזמן מה אסור לו לעשות: 'אתה יכול ללטף אותו בידיים ובבטן' במקום להגיד לו 'לא לגעת לו בראש' ; 'אתה יכול לשכב לידו עם הרגלים לצד השני' במקום להגיד לו 'תיזהר שלא תפגע לו בראש עם הרגליים שלך' וכד'.
♥ להימנע מפידבקים כלליים שהילד לא תמיד מבין למה הכוונה, כמו למשל 'התנהגת יפה', 'היית ממש בוגר' (לא בטוח שהילד יראה את זה כחיזוק חיובי כי הוא בכלל לא רוצה להתנהג כבוגר, אלא הוא רוצה לקבל לגיטימציה להמשיך להתנהג כמו שהתנהג לפני שהתינוק נולד). ובמקום זה לתת חיזוקים חיוביים וספציפיים: 'ליטפת אותו ממש בעדינות' ; 'הצלחת לחכות בסבלנות עד שסיימתי להאכיל אותו' ; 'מאוד עזר לי שהתלבשת לבד'.
♥ לזכור שגם אנחנו רבנו עם האחים שלנו כשהיינו קטנים, הצקנו להם והם הציקו לנו. זה חלק מהיחסים של אחים. בין לבין היתה גם דאגה ואהבה. ולרוב היחסים השתפרו כשגדלנו. רק היום הקטנה אמרה לאמצעי רגע אחרי שרבו ורגע לפני שיצאה מהבית לחבר: 'ביי איתי, ואני מאחלת לך שתנצח בכל המשחקים שתשחק היום באקס-בוקס'.
♥ ובעיקר הרבה חיבוקים, דיבור בגובה העיניים של הילד, שיתוף שלו בעזרה בטיפול בתינוק החדש (לפי היכולות המותאמות לגילו), חיזוקים חיוביים וגבולות ברורים – כל זה יחד עם עקביות והתמדה יעזרו לו לעבור את התקופה הזו בהרגשה שרואים אותו, שעדיין אוהבים אותו (גם אם הוא לא מראה אהבה לתינוק החדש) ושהוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה המתרחבת.
על זה דיברנו היום במפגש של 'שיח אימהות'.
איך את מתמודדת עם הקינאה של הילד הגדול לתינוק החדש? מה עוזר לך לעזור לו?
בואי, הצטרפי אלינו למפגשים של 'שיח אימהות' כל יום רביעי 10:00-11:30, כי ביחד זה יותר קל וגם יותר נחמד 😊
מעניין אותך לקרוא דברים נוספים שקראתי, בנושא הזה ובנושאים אחרים שקשורים להריון, ללידה ולחיים שאחרי? לחצי כאן

