במרוץ החיים והג'ינגול בין העבודה וניהול הבית, אנחנו הופכים להיות מאוד משימתיים. אנחנו עסוקים במה שאנחנו צריכים לעשות ומה עוד נשאר לנו כדי לסיים את היום. ואז קל לשכוח את הדברים החשובים באמת, שהחיים מורכבים מהרגעים הקטנים. רגעים של חיבור עם הילדים שלנו, של נוכחות אמיתית איתם, וזו המתנה הכי יקרה שנוכל לתת להם ולעצמנו.
זה לא מסובך. כל מה שצריך לעשות זה לעצור ולקחת נשימה.
רגע לפני שאנחנו נכנסים לאוטו אחרי הגן לעצור ולהריח ביחד את הפרחים, או לדלג בין השלוליות, לספור חתולי רחוב שאנחנו פוגשים בחוץ.
כשהילד מתנגד להיכנס למושב הבטיחות באוטו, לא תמיד צריך "לנצח" בקונפליקט הזה – אולי זה הזמן לעצור רגע, לתת לו לחקור ולשחק עוד קצת, לטפס לבד לכסא, לתת לו זמן ומרחב לגלות את הכסא והאוטו מנקודות מבט שונות.
בבית, במקום לשבור את הראש במה לתת לו לשחק בזמן שאני עסוקה במשימות הביתיות, להזמין אותו להיות איתי, לתלות כביסה, לקפל אותה, להוציא דברים מהמקרר, לעמוד לידי על מגדל למידה ולשטוף ביחד כלים, לחתוך ירקות לסלט.
כל זה לא רק מוסיף לו תחושת שייכות וחשיבות, אלא גם מפתח מיומנויות חיוניות ומעמיק את החיבור שלו איתנו.
זכרו, שבסוף, החיים הם לא רק מה שאנחנו עושים, אלא עם מי אנחנו חווים אותם.
ובכל פעם שאנו בוחרים לעצור את המרוץ, להפוך את המשימות לרגעים של למידה, צחוק וחיבור, אנחנו יוצרים ספר מלא בזיכרונות שילוו את הילדים שלנו כל החיים.
